פסק-דין בתיק ת"א 3272-11-09

תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 ( חוק הפיצויים או החוק).  אין חולק על החבות והמחלוקת היא על הנזק בלבד.

התובע והתאונה

1.                  התובע, יליד 12/5/79, כבן 34, נפגע בתאונת דרכים שארעה ב-24/7/08, עת רכב על אופנועו.

2.                  כתוצאה מהתאונה נגרם לתובע שבר בקרסול רגל שמאל. לאחר שהשבר לא התאחה עבר התובע עבר ניתוח לקיבוע השבר וב-30/11/08 עבר ניתוח נוסף לאחר שהסתבר כי הבורג המקבע ברגלו נשבר. סה"כ אושפז למשך חמישה ימים. 

3.                  התובע עובד היום כעורך דין, ובמועד התאונה עמד לסיים לימודיו לתואר משולב במשפטים ומנהל עסקים. 

הנכות הרפואית

4.                  בית המשפט מינה שני מומחים רפואיים לבדיקת מצבו של התובע: פרופ' מיכאל היים בתחום האורתופדי וד"ר אדם דרנל בתחום הנפשי.

5.                  נכות אורתופדית: בחוות דעת מ-4/1/11 מצא פרופ' היים כי לתובע נותרה הגבלה חלקית בתנועת הקרסול שמאפשרת הליכה ללא מגבלות אך אינה מאפשרת ריצה, והעריך כי נגרמה לו נכות בשיעור 5% בהתאם לתקנה 48(3)(א) ל תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 ( תקנות המל"ל). פרופ' היים לא נחקר על חוות דעתו.

6.                  נכות נפשית: בחוות דעת מ-4/3/12 מצא ד"ר דרנל כי התובע סובל מתסמיני דיכאון קלים וממחשבות חודרניות לגבי שלומה של אשתו והעריך כי קיימת לו נכות צמיתה בשיעור 5% לפי תקנה 34(ב) 2-1 לתקנות המל"מ (מותאם). עם זאת, על פי ממצאי המומחה התובע סבל מנכות בשיעור דומה עוד קודם לתאונה, שכן "התובע מתאר בשנים ובחודשים עובר לתאונה הנדונה התלבטויות לגבי עתידו המקצועי ויחסיו עם אשתו" (עמ' 4 לחוות הדעת). המומחה סבר שהנכות אינה תפקודית למעט חשש מנהיגה על אופנוע.

הצדדים ביקשו לחקור את ד"ר דרנל על חוות דעתו, וחקירתו התקיימה ב-22/5/13. 

7.                  חלק מרכזי מהמחלוקת שבין הצדדים מתייחס לחוות-הדעת הנפשית וליחס שבין מצבו של התובע לפני התאונה ומצבו אחריה. התובע סבור כי המומחה שגה בקביעתו כי התובע סבל מנכות נפשית לפני התאונה, ולטענתו העובדה שפנה לייעוץ בנוגע להתלבטויות מקצועיות ואישיות אינה מצדיקה קביעת נכות כלשהי. התובע מוסיף וטוען כי הואיל ואין קשר בין לבטיו לפני התאונה לבין התופעות שהופיעו אחרי התאונה ובגינן ניתנה הנכות כיום - סימני דיכאון קלים, חשש מנהיגה על אופנוע וחששות לגבי שלומה של אשתו - יש לייחס את מלוא את הנכות לתאונה. גם הנתבעת סבורה כי המומחה שגה, אלא שלטענתה המומחה שגה כשקבע שהתובע סובל כיום מנכות נפשית, שכן היא מצאה שתלונות התובע בתחום זה הן מגמתיות ומועלות לצורכי המשפט.  הנתבעת מוסיפה כי הואיל ולפי קביעת המומחה התובע סבל עוד קודם לכן מנכות בשיעור זהה התאונה לא גרמה שינוי לרעה במצבו והוא אינו זכאי לפיצוי.

8.                  סוגיות אלו עלו בחקירתו של ד"ר דרנל, ולאחריה שוכנעתי כי המומחה העריך את מצבו של התובע נכונה, וכי התובע סובל כיום מנכות נפשית רפואית של 5% שקשורה במלואה בתאונה, אך השלכותיה התפקודיות מועטות. מצאתי כי המומחה היה מודע למכלול תלונותיו וטיפוליו של התובע לפני ואחרי התאונה, כי בחן את המסמכים והנתונים בהתאם לסטנדרטים מקצועיים ראויים ונתן להם ביטוי הולם ושקול בקביעותיו לגבי מצב התובע. המומחה הכיר את המסמכים, היה ער להיקף הטיפולים להם נזקק התובע וכן לעובדה שבפועל לא הוצגו מרשמים לתרופות נפשיות לאחר שנת 2010. המומחה הסביר כיצד שקל את העובדות השונות שהובאו בפניו והבהיר כי לא כל מקרה או פניה לטיפול מצדיקים קביעת נכות נפשית, אלא יש לבחון כל מקרה לגופו, וכי במקרה הנוכחי מכלול הנתונים הצדיק קביעת נכות לפני ואחרי התאונה, וכדבריו: " יש סף מסוים שמקנה נכות ובמקרה הזה זו הפניה של התובע לקבלת טפול נפשי. להגיד שבכלל אין בעיה נפשית אני לא יכול להגיד" [עמ' 16, 28]. המומחה הסביר כי התופעות כיום שונות מן התופעות מהן סבל התובע לפני התאונה, אך הדגיש כי ההשלכות התפקודיות של תופעות אלו הן שוליות, לכל היותר, וכדבריו:

" כמו שאני מבין שהמערכת הזו מתנהלת, יש חשבון עובר ושב. אני סבור שלתובע היום יש מצוקה נפשית מסוימת שמתבטאת למשל בדאגות כלפי האישה וחשש מרכיבה על אופנוע.   אני צריך לשאול את עצמי האם לאלה יש השפעה תפקודית כדי לקבוע נכות, כי לכל אדם יש חרדות ומצוקות. השאלה כמה זה משפיע בחיי יום יום. אני ראיתי לנגד עיני את התובע שהתפקוד שלו הוא מצוין בתקופות מסוימות לפחות, ואני סבור שהתפקוד שלו ברמה הזו אינו מקנה לו נכות, למעט חלק של הרכיבה על אופנוע. אם אתה לא שליח ההשפעה התפקודית היא שולית" [עמ' 18, 19].

ובהמשך: " אני עדיין עומד בדעתי, אני חושב שלא נותרה נכות" [עמ' 19, 5].

9.                  על בסיס דברים אלו, לאחר עיון בחוות הדעת, בחקירות וביתר הראיות הגעתי למסקנה כי  חוות דעתו של ד"ר דרנל היא סבירה, מבוססת ומעוגנת במסמכים הרפואיים, כי אין מקום לסטות מקביעותיו הרפואיות וכי יש לייחס את מצבו הנפשי הנוכחי של התובע כיום לתאונה. ההשפעה התפקודית תבחן, כמובן, לגופה.

10.              עולה אפוא כי לתובע נותרה נכות נפשית רפואית בשיעור 5% כתוצאה מהתאונה, המצטרפת לנכות האורתופדית הרפואית בשיעור 5% וסה"כ - 9.75%.  

הנכות התפקודית

11.              שיעור הנכות התפקודית נקבע על ידי בית-המשפט בהתחשב במכלול הנסיבות, לרבות גילו של הנפגע, השכלתו, כישוריו והשפעת פגיעותיו על תחום הכשרתו הספציפי. התובע מבקש כי ייקבע שהשפעתן התפקודית של הנכויות הגופניות והנפשיות היא גבוהה והן ישפיעו על המשך הקריירה המקצועית שלו, שמצריכה הופעות בבתי משפט, טיעונים ממושכים בעמידה והתרוצצויות ברחבי הארץ. ואילו הנתבעת טוענת כי אין מדובר בפגיעה תפקודית, כי התובע מתפקד כיום במקצועו ללא כל בעיה וכי ממילא נכויות מינימאליות בשיעורים שנקבעו אינן בעלות השפעה תפקודית כלשהי.

12.              לאחר בחינת חוות הדעת, שמיעת עדותו של ד"ר דרנל, שמיעת התובע ובחינת הראיות מצאתי כי הנכות התפקודית שנותרה היא בשיעור 5%. למעשה שני המומחים מצאו כי לנכויות הרפואיות אין השפעה תפקודית ממשית. פרופ' היים מצא כי נותרה הגבלה קלה בקרסול שהשפעתה היא רק בריצה. ואילו ד"ר דרנל מצא כי ההגבלה התפקודית היחידה שנותרה היא ברכיבה על אופנוע, ולכל היותר במחשבות מטרידות מפעם לפעם, וכי אין השפעה על עיסוקו של התובע או על תפקודו היום-יומי. חרף קביעות ברורות אלו של שני המומחים לא ניתן להתעלם מקיומן של פגיעות שבכל זאת עשויות להותיר חותם תפקודי. כך, סביר שפגיעה בקרסול גורמת גם לכאבים בעמידה ממושכת, ואף שהתובע הוא עורך דין ואינו עובד עבודת כפיים, אין לשלול כי תהא מגבלה מסוימת בעמידה ארוכה בבית-המשפט או בשל כאבים שיגרמו לו. גם המחשבות הטורדניות עשויות להשפיע על התפקוד היום יומי ולפגוע בריכוז בעבודה (ראו חקירתו של ד"ר דרנל, עמ' 17, 12). בנסיבות אלו מצאתי שסביר שלתאונה יש בכל זאת השלכות מסוימות על אינטנסיביות, קצב ומשך העבודה של התובע ואני מעריך את ההשפעה התפקודית ב-5%.